שונטל לוי – בקרית בסניף מתן באופקים

שם: שונטל לוי.
גיל: 47.
תחילת עבודה במתן: 2007.
תפקיד: בקרית בסניף מתן באופקים.
״אמונה עצמית״ – הסיפור שלי

איך הכל התחיל?

עברתי דירה ונאלצתי לחפש עבודה חדשה. התייעצתי עם המשפחה ושאלתי כמה חברים שהמליצו לי על משרד מתן באופקים.
מאוד קיוותי להתקבל אבל לא באמת האמנתי שיצא מזה משהו, אחרי הכל לא היה לי נסיון ולא הכרתי את אופי העבודה.
אחרי יום קיבלתי טלפון משמח ואחרי שבוע כבר התחלתי לעבוד כמטפלת בקיבוצים. 

הדרך…

התאהבתי בעבודה מהרגע הראשון, הכל הרגיש לי טבעי, בכלל לא הייתי זקוקה לתקופת הסתגלות, פשוט הרגשתי שמצאתי
סוף סוף את המקום שלי. מאוד אהבתי לעבוד עם קשישים, להקשיב לסיפורים האישיים שלהם, לגלות את ההצלחות/אכזבות שחוו,
להכיר את חלומותיהם הכמוסים ולדעת שהם מרגישים בנוח להפתח אליי ולחלוק איתי רגעים שמעולם לא חלקו עם איש, אפילו לא עם בני משפחתם. תמיד אמרתי לעצמי שצריך לכתוב ספר על הסיפורים המופלאים שהולכים ונעלמים, כי כל קשיש הוא בשבילי עולם ומלואו. 

ממטפלת לבקרית

נוצרה דרישה לבקרית נוספת במקום העבודה שלי, מנהלת הסניף ראיינה מספר מטפלות ולבסוף פנתה אליי ואמרה לי שהיא מאמינה
כי אני המתאימה ביותר לתפקיד. בהתחלה סירבתי, אחרי 7 חודשים כמטפלת עוד לא לא האמנתי בעצמי ולא חשבתי שאוכל לבצע
את התפקיד על הצד הטוב ביותר, חששתי לצאת מהמקום הבטוח שלי – הקשר עם הקשישים שכל כך אהבתי.
אני זוכרת שבזמן הראיון, המנהלת החמיאה לי, חיזקה אותי וסיפרה שקיבלתי שבחים רבים מהקשישים ומבני משפחתם.
פתאום ראיתי את עצמי דרך עיניים של אחרים והתחלתי להאמין שאני מסוגלת וראויה לתפקיד או בקיצור – שיש לי את זה.
יצאתי לקורס בקריות ומאז אני בקרית מקצועית בסניף אופקים. 

היום

אני מרגישה שגדלתי, קיבלתי ביטחון וגיליתי יכולות שלא ידעתי שקיימות אצלי קודם לכן.
אני עדיין אוהבת לשבת עם הקשישים, לשוחח איתם ולהיות שם בשבילם, זה ממלא אותי ומרגיש כמו רגע של חסד הדדי.
בנוסף לתפקיד הבקרית אני גם מרכזת את כלל הפעילות האדמיניסטרטיבית מול מועצות. זו העבודה הראשונה בחיי שאני קמה אליה
בכל בוקר עם התרגשות לקראת היום שעומד לפני.